יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

מחבקת במילים

בכתיבת הבוקר שלי לפני יומיים התגלגל לו  מין סיכום שנה כזה ..

"..מבקשת להודות על התחושות הנעימות
על הגוף שיודע להיזכר, גם כשהוא נוקשה, ולעצמו מוותר,
 להיזכר בתנועה ובמה שעושה לו טוב.
מרגישה להודות על כך שאני כבר לא נופלת לעומק העומקים,
שאני כבר לא מתרסקת לאלף חלקים, גם כשיש התפזרות עוד קיים מרכז
 ויש בי איזה חוסן שהוא איתי וכבר לא זז.
שאני יודעת להירגע, להתבונן ולנשום, 
שיש בי את הפרופורציה בין אתמול, מחר והיום
 שאני יודעת את ערכי, מרגישה אותו. גם אם חלקי.
שבנקודה זו, אחרי תפניות שביקשו אומץ רב, יצירתיות ואמונה
שנבעו מתחושות מיצוי וחיפוש החדש
 וכמיהה אל הידוע-הלא-נודע, אל החלום הנשכח
 אני מתבוננת בכל השדות של חיי ורואה שאני  שלמה. ומרגישה שאשריי.
ואני רוצה לעצור לרגע ולשים יד על הלב ולהתבונן בעצמי,
ובילדה שבתוכי שכבר כמה זמן סומכת עלי ומחייכת אלי ושמחה בה ובי
 ובאישה שאני שמרגישה שנמצאת בשיא פריחתה,
שמותר לה ואפשר לה והיא אהובה ונחשקת ורצויה
 ובקוסמת שבי שיוצרת ומכירה את כוחה.
ואני יודעת שאני כמו שאני ממשיכה לנוע בחיי,
 ויש יום כזה ויום אחר ואתגרים ותהיות, 
וחלקים שקמלים ומביאים לידות חדשות, 
ואני איתם.
אוספת ומגדלת אוצרות."

והבוקר קצת אחרי שהתעוררתי וסרקתי את תחושות הגוף והנפש , (התודעה הגבוהה יותר עוד הייתה קצת רדומה, או לא ממש נחתה) באיזשהו שלב כשהרגשתי שאני "פה",  חלפה בי מחשבה. איזה חיים נפלאים יש לי. וחיבקתי את עצמי, לא חיבוק מנחם, מרפא, מעודד, בודד או משהו.. גם כאלה היו לי בעבר, אלא פשוט חיבוק מהלב.
וזה חלק ממה שנהיה בשנה האחרונה, האפשרות הזו לאהבה פשוטה ועמוקה וחובקת כמעט הכול , וחובקת אותי. אחד הדברים שמצאתי בשנים הרבות של לטפל ולגדל וללוות אחרים ואת עצמי היא שהצמיחה נעשית מתוך איסוף והדהוד והכרה של הטוב שבנו לא פחות מאשר טיפול וריפוי הפצעים שלנו. ואולי היא הטיפול והריפוי של הפצעים שלנו. וככל שגידלתי בעצמי את הקול הפנימי האוהד, המקשיב, המבין, המעודד, כך נוצרה סביבי סביבה כזו, ומה שלא התאים – לא נשאר.
וגיליתי שזה לא מחליף התבוננות נכוחה ונוקבת לעיתים, ולא מפריע להרגיש את כל קשת הרגשות, גם הקשים, ולא מרדים תהליכי יצירה, זה פשוט נעים. אני חושבת שהרבה מהעבודה שלי על עצמי השנה כללה את האפשרות להרגיש שאני כבר ב..שפע/אהבה/נינוחות/קבלה.. ולעשות את כל מה שיש לעשות מתוך זיהוי והרפיה לתוך הידיעה שזה כבר קיים בחיי.
הרי אחרת לא הייתי יודעת לבקש את זה...













  


אין תגובות:

פרסום תגובה