יום שני, 29 בדצמבר 2014

מהי התמקדות בשבילי, ולמה בתנועה.. ?


כשהכרתי את ההתמקדות הרגשתי שמצאתי מקום בשבילי בעולם.
למרות, ואולי דווקא בגלל, שכאדם וכמטפלת כבר חוויתי חלקים ממנה בחיי האישיים והמקצועיים עוד לפני שלמדתי על התמקדות.

באופן אישי ההתמקדות אפשרה לי לקבל חלקים בתוכי שהרגישו מהותיים אבל די בודדים בעולם, ולתת מילים לתחושות בגוף שהיו כל כך חלק ממני.
לברוא מקום לשפה פנימית חדשה - מקבלת, סקרנית, מתבוננת, אוהבת.
 למצוא מקום לרצון, לחלום ולחזון. ומקום לאינטימיות וחיבור לתשוקה בתחומים נרחבים של החיים. 
ולמדתי הרבה דרך התרגול וההעמקה עם הגישה הזו. למדתי לעבד את מה שהחושים שלי קלטו וגם - לא פחות חשוב - לדבר את זה החוצה.
למדתי להקשיב טוב יותר . לזהות ולהעמיק ולהגיד את האמת האישית בלי מעקפים, קודם כל לעצמי.
כמטפלת ומלווה תהליכי משבר ושינוי , גישת ההתמקדות מהווה עבורי חיזוק לנטייה שלי להתבונן באופן רענן אל מי שמולי
ולהשאיר הגדרות וכותרות מקצועיות-קליניות בצד, קרוב או רחוק, אם בכלל.
וגם אישור לתחושותיי שהתשובות והדרך הייחודית נמצאת אצל המטופל/מתמקד שמולי.
למדתי להנגיש ולאפשר עוד יותר את החשיפה של הדרך הייחודית הזו, את הגילויים האישיים והצמיחה.
לעודד את הזיהוי וההכרה ותחושת האחריות והערך של  מה ששלך, כואב ומגדל ומדהים כאחד.
ולמדתי להביא את עצמי, את דרכי, את הכלים שלי, באופן מותאם וקשוב וטבעי.

וכמו כל השנים, במקביל, המשכתי לנוע. לעבוד עם הגוף. לרקוד. להתאמן. לגעת. והיה לי ברור שיש קשר בין כל זה לבין איך שאני מתמקדת.
ובשנים של תהליכים חזקים ומהותיים בחיי, התנועה נכנסה אל תוך ההתמקדות.
ואז הגיעה דרכי אל מי שלומדים ומשתתפים בקורסים ובסדנאות שאני מנחה.
ולמדתי שתנועה ומוזיקה מחברות לחלקים רדומים וראשוניים מאד, שהם אלה שבעצם מניעים אותנו בחיים, הם החלקים שאליהם אנו כמהים.
שתנועה מניעה את התקוע ומעירה את החדש מעצם היותה תנועה, והשילוב שלה עם תהליך התמקדות מביא לגילויים מופלאים.
שהמידע הפנימי גלום בתנועה כמו גם בתחושה המורגשת, ושזו דרך נפלאה וחזקה לתקופות של שינוי, מעבר , חיפוש ודיוק הדרך הייחודית האישית. שהיא ממש חיונית לכאלו שתנועה היא חלק בלתי נפרד מחייהן, ונפלאה גם למי שלא רוקד או עובד עם הגוף.

אחרי שלימדתי כמה קורסים להתמקדות בשילוב של תנועה, והנחיתי די הרבה סדנאות,
אספתי את הידע הזה למה שקראתי בשנה שעברה "קורס העמקה".
כשהתמקדתי לקראת הקורס ההוא הבנתי שהוא קודם כל תהליך, שמהותו היא "לחולל את תנועת החיים שלך, להשמיע את קולך בעולם".
 וכך היה.

נגה יצחקי שהשתתפה בקורס הקודם כתבה:
"מבחינת התהליך האישי זה עשה לי שינוי כ"כ משמעותי שקשה לתאר.
מכיוון שאני לרוב לא זוכרת דברים באופן מובחן הרבה פעמים קשה לי לשייך מה בדיוק השפיע על מה,
אבל לא פעם אני מוצאת את עצמי מופתעת ממשהו חדש שאני מגלה ואז נזכרת שזה בעצם נולד או התגלה בקורס... "

אז עכשיו הגיע שוב הזמן, ואני מזמינה גם אותך
לחולל את תנועת החיים שלך, להשמיע את קולך בעולם.
להצטרף לקבוצה לימודית - תהליכית בה תוכל/י לחקור לעומק כל נושא שתבחרי 
להזמין ולאפשר את הביטוי שלו בחיים 
לקבל ידע חוויתי ומעשי על העבודה עם התמקדות בתנועה 
ועל בניה וליווי של תהליך אישי יצירתי 
ולנוע, לנוע...





העבודה בקבוצות קטנות המאפשרות מקום ותשומת לב לכל תהליך
להרשמה ולכל שאלה התקשרו אלי 052-2644455
אשמח להיפגש ולצמוח יחד
איריס




יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

מילים ומרווחים (וגם תאריכים)


כשאני חושבת על מה שמניע אותנו להתפתחות, חיפוש, רצון לחדש... עולה לי המילה מרווח
זו המילה שהגוף שלי מוצא למה שפעם למדתי לכנות - פער.
הפער בין מה שהיינו רוצים בתחום כלשהו לבין מה שיש, הפער בין הפוטנציאל למימוש, בין התחושה, העמומה לעתים, של מה שעוד אפשרי,
לבין החוויה של מה שקיים כרגע. או כמו שאומרים - בין החלום למציאות, בין הרצוי למצוי.
והפער מרגיש לי כמו משהו שפוער את פיו ואפשר להיבלע בתוכו, משהו בצבע שחור, בור בלי תחתית.
ועם זאת המילה "להסתפק" במה שיש.. מרגישה לי קטנה ומכווצת, ואני שמה לב שהיא תופסת פחות מקום ממה שיש באמת.

ההתמקדות , שהיא עמוד שדרה לכל מה שאני עושה ומתרגלת בחיי האישיים והמקצועיים,
לימדה אותי הרבה על מה שקיים בתוכי, ועל מה שרוצה ונחלם בתוכי, ובעיקר אפשרה לי להתקרב אל עצמי, אל כל החלקים שלי, ו"לצמצם פערים".
 איך? דרך תרגול ויצירה של אווירה פנימית סקרנית, מקבלת ומחזקת, דרך ריפוי כאבים ודפוסים ישנים שחיברו אותי לעבר, 
דרך פיתוח יצירתי של רעיונות, ויכולת לזהות ולהרחיב את חווית הטוב בחיי.
את ההתפתחות הזו ודומות לה אני רואה שוב ושוב אצל חברות/ים לדרך, בקורסים, בקליניקה, בקשר שנשמר בין לבין.
וכך גיליתי שמה שנקרא פעם פער נחווה היום כמרווח. חלל מאפשר שמספר לי שמשהו בתוכי מבקש או רוצה..
משהו שאפשר להכיר אותו, ולהכיר בו, לחקור אותו בסקרנות, להתיידד אתו, להקשיב לו ולספר לו. מקום ליצירה חדשה של עצמי.

אם מעניין אותך להכיר את הגישה הפשוטה והנפלאה הזו של התמקדות, שהיא חיונית, במובן של מביאה חיים, הן במרחב האישי והן במקצועי,
ואם מעניין אותך לחוות את החיבור המרתק שלה לתנועה, יש קורס חדש בקיץ, במתכונת ייחודית ומרוכזת . 

פרטים מלאים על קורס התמקדות בשילוב תנועה אפשר למצוא כאן 

ומי שרוצה לחוות סדנת התמקדות בתנועה עם מוזיקה חיה, אני אנחה שתי סדנאות וגם אשתתף ברב שיח בנושא תבונת הגוף בפסטיבל דרך גוף
שהוא יופי של דרך להתחיל את השנה, יש פרטים על הפסטיבל כאן 
ועל הסדנאות שלי כאן וכרטיסים מוזלים עד 11/9!

מפגשים אישיים - טיפול וליווי בזמן משבר ובתהליכי צמיחה ויצירה ממשיכים בתלמי אלעזר (ליד פרדס-חנה) ואחת לשבוע גם בחוקוק שבגליל.

מי שלמדו התמקדות אצלי או אצל מורים אחרים מוזמנים לסדנה לקראת השנה החדשה ובהמשך השנה לקורס העמקה בשילוב תנועה

שתהיה לנו שנה של מרווחים מזמינים ומפגשים מצמיחים
ואהבה רבה

יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

מחבקת במילים

בכתיבת הבוקר שלי לפני יומיים התגלגל לו  מין סיכום שנה כזה ..

"..מבקשת להודות על התחושות הנעימות
על הגוף שיודע להיזכר, גם כשהוא נוקשה, ולעצמו מוותר,
 להיזכר בתנועה ובמה שעושה לו טוב.
מרגישה להודות על כך שאני כבר לא נופלת לעומק העומקים,
שאני כבר לא מתרסקת לאלף חלקים, גם כשיש התפזרות עוד קיים מרכז
 ויש בי איזה חוסן שהוא איתי וכבר לא זז.
שאני יודעת להירגע, להתבונן ולנשום, 
שיש בי את הפרופורציה בין אתמול, מחר והיום
 שאני יודעת את ערכי, מרגישה אותו. גם אם חלקי.
שבנקודה זו, אחרי תפניות שביקשו אומץ רב, יצירתיות ואמונה
שנבעו מתחושות מיצוי וחיפוש החדש
 וכמיהה אל הידוע-הלא-נודע, אל החלום הנשכח
 אני מתבוננת בכל השדות של חיי ורואה שאני  שלמה. ומרגישה שאשריי.
ואני רוצה לעצור לרגע ולשים יד על הלב ולהתבונן בעצמי,
ובילדה שבתוכי שכבר כמה זמן סומכת עלי ומחייכת אלי ושמחה בה ובי
 ובאישה שאני שמרגישה שנמצאת בשיא פריחתה,
שמותר לה ואפשר לה והיא אהובה ונחשקת ורצויה
 ובקוסמת שבי שיוצרת ומכירה את כוחה.
ואני יודעת שאני כמו שאני ממשיכה לנוע בחיי,
 ויש יום כזה ויום אחר ואתגרים ותהיות, 
וחלקים שקמלים ומביאים לידות חדשות, 
ואני איתם.
אוספת ומגדלת אוצרות."

והבוקר קצת אחרי שהתעוררתי וסרקתי את תחושות הגוף והנפש , (התודעה הגבוהה יותר עוד הייתה קצת רדומה, או לא ממש נחתה) באיזשהו שלב כשהרגשתי שאני "פה",  חלפה בי מחשבה. איזה חיים נפלאים יש לי. וחיבקתי את עצמי, לא חיבוק מנחם, מרפא, מעודד, בודד או משהו.. גם כאלה היו לי בעבר, אלא פשוט חיבוק מהלב.
וזה חלק ממה שנהיה בשנה האחרונה, האפשרות הזו לאהבה פשוטה ועמוקה וחובקת כמעט הכול , וחובקת אותי. אחד הדברים שמצאתי בשנים הרבות של לטפל ולגדל וללוות אחרים ואת עצמי היא שהצמיחה נעשית מתוך איסוף והדהוד והכרה של הטוב שבנו לא פחות מאשר טיפול וריפוי הפצעים שלנו. ואולי היא הטיפול והריפוי של הפצעים שלנו. וככל שגידלתי בעצמי את הקול הפנימי האוהד, המקשיב, המבין, המעודד, כך נוצרה סביבי סביבה כזו, ומה שלא התאים – לא נשאר.
וגיליתי שזה לא מחליף התבוננות נכוחה ונוקבת לעיתים, ולא מפריע להרגיש את כל קשת הרגשות, גם הקשים, ולא מרדים תהליכי יצירה, זה פשוט נעים. אני חושבת שהרבה מהעבודה שלי על עצמי השנה כללה את האפשרות להרגיש שאני כבר ב..שפע/אהבה/נינוחות/קבלה.. ולעשות את כל מה שיש לעשות מתוך זיהוי והרפיה לתוך הידיעה שזה כבר קיים בחיי.
הרי אחרת לא הייתי יודעת לבקש את זה...