נעים להכיר

נעים להכיר .. קוראים לי איריס גלבוע, ואני מטפלת ומלווה תהליכי מעבר ושינוי בחיים , חוקרת מפתחת ומלמדת בגישת ה"התמקדות" בשילוב תנועה.

איך הגעתי לזה?
אני חושבת שמה שהכי השפיע על הגדילה והבחירות שלי הוא הרגישות הגבוהה שלי. מה שהציף  או הוחנק אצלי כילדה שהתביישה שהיא בוכה "מכל שטות", ולא הבינה למה אנשים לא אומרים את כל מה שהיא מזהה שקורה, הפך לדרך חיים יצירתית שלשמחתי מצמיחה וממלאת אותי. היכולת לחוות תחושות בגוף ופעמים רבות גם להקשיב לזה הייתה קיימת אצלי באופן טבעי. לפני 20 שנה נחשפתי והתחברתי לצד הרוחני והאנרגטי של החיים. זו הייתה עבורי סוג של "הזכרות". משמעותית וחזקה. יחד עם זה המקום שדרכו אני לומדת ומלמדת לפגוש את העולם הוא החיבור לעצמנו, לגוף, לרגש, לתחושות. לתקשורת והחוויה האנושית. ולא סתם, זה חלק מהמתנה שלי וגם ממסע הגילוי האישי שלי.

כמעט תמיד עסקתי במה שקשור בטיפול, הדרכה, הנחיה.. למדתי לא מעט בתחום הגוף-נפש : שיטת אלבאום, פרחי באך, תטא הילינג, הנחיה של 12 הצעדים (דרך לטיפול רוחני ופרקטי בהתמכרויות) וכמובן התמקדות.  במשך 9 שנים מדהימות ומגדלות עבדתי בתוך צוות רב מקצועי ב"כפר-איזון", הובלתי את הנישה של טיפול דרך הגוף – פרטני וקבוצתי - בצעירים שחוו משבר רגשי או רוחני (בעקבות או בשילוב שימוש בסמי הזיות) ומזה 15 שנה אני מטפלת בעיקר במבוגרים בקליניקה פרטית ומלווה תהליכי מעבר ושינוי.

מאז שהכרתי את ההתמקדות היא הפכה לכלי ולגישה העיקרית שאני עובדת דרכו.

תהליכי התמקדות עובדים עת תחושות מורגשות בגוף (בשונה ממה שזה יכול להישמע – ההתמקדות היא קודם כל פנימה, לתוכנו) ועוזרים לנו להיות בקשר עם ידע חדש שגלום בנו לגבי כל תחום בחיים, או פשוט לגבי מה שקורה עכשיו . התהליך מספק דרך עדינה ועמוקה, פשוטה ומרתקת ליצור קשר עם המידע הפנימי שמתבטא בתחושות הגוף ולתרגם אותו למילים . יחד עם זה פעמים רבות מגיעות תובנות, מתחולל שינוי בהרגשה, זוית הראיה מתרחבת ומשתנה, אנחנו משתנים וחווים את זה.

כשהכרתי את ההתמקדות הרגשתי שמצאתי מקום בשבילי בעולם. למרות, ואולי בגלל, שכבר חוויתי חלקים ממנה בחיי האישיים והמקצועיים עוד לפני שלמדתי על התמקדות.

הגישה והשיטה של ההתמקדות אפשרה לי לתת מילים לתחושות בגוף, שהן הדרך שלי לחוות את העולם, ולימדה אותי דרך לדבר את עצמי ולהרגיש סופסופ שזה מדויק ומבטא את מה שיש בפנים. עם הזמן נוצרה בתוכי אווירה פנימית חדשה – מקבלת, סקרנית, מתבוננת, אוהבת. ומקום רחב יותר לאינטימיות וחיבור לרצונות וחלומות רדומים. כאלה ששכחתי או ויתרתי עליהם.

אז השנה היא 2010.. אני אמא לארבעה, ומטפלת, ואישה, ו ואחרי הרבה שנים בהן חשתי סיפוק בחיי גם השינוי אצלי התבשל והגיע מתוך ויחד עם כל התהליכים האלה, והזמן.. ..  אחרי שילדתי את בני הרביעי, עזבתי את העבודה בכפר איזון, עברתי בית ומקום מגורים, ובעצם פיניתי מקום. לא ידעתי עוד בדיוק למה, חשבתי – בית ילדים וקליניקה. אבל צרכים וחלומות ישנים של עצמי  הגיעו דרך תחושות הגוף. והקשבתי וחקרתי עם הרבה פחד וזהירות וגם אומץ והעזה ,כי לא הייתה לי ברירה.. . זה היה השלב בו התחלתי לזוז הרבה תוך כדי הליכי ההתמקדות שלי, לנוע, לפעמים לרקוד, לחזור ולכתוב, להקשיב למה שהגיע מתוכי... וכך התחלתי לחקור את האפשרויות שצומחות מתוך השילוב של תנועה והתמקדות ככלי , ובכלל את המקום של שינוי בחיים, דרך הרבה אמונות ודפוסים עמוקים שעוד היו חלק ממני . זו הייתה תקופה מאד חזקה, מלאה כאב, תסכול, השראה, תשוקה, רעיונות... חלק ממנה שיתפתי בבלוג בסלונה . והובלתי שינויים גדולים בחיי בכל המישורים.

והיה לי ברור שהשילוב בין התמקדות ותנועה חזק ומניע. התחלתי ללמד קורסים להתמקדות בהם משולבת תנועה, וסדנאות בנושאים שונים, ולחקור ולפתח את השילוב הזה שאיך שאני רואה אותו מביא – ותומך – בתקופות מעבר ומשבר, בשינוי פנימי עמוק, בדיוק הדרך האישית . וזה קורה באופן מאד מוחשי ומאד קסום כאחד.

לקורסים שלי מגיעות וגם מגיעים אחוז גבוה של מטפלים דרך הגוף. בתנועה, במגע, גרינברג, וגם פסיכתרפיטיות , אנשים שעובדים עם עצמם ועם אנשים אחרים– וגם אם לא עבדו לפני, זה איכשהו קורה להם אחרי או תוך כדי הקורס... משהו מדייק את עצמו, או משהו חדש נולד. ההתמקדות משתלבת נפלא עם כל דרך של טיפול, הנחיה, יצירה. אני מרגישה שזה כמו להוסיף מלח לאוכל.. וזה הטעם שהייתי רוצה לראות ממנו יותר בעולם. ביחסים בינינו לבין עצמנו , לבין אנשים אחרים, והסביבה.

כמטפלת ומלווה תהליכים (שזו הגדרה שאני יותר מתחברת אליה היום), העבודה עם ההתמקדות מהווה חיזוק לנטייה שלי להתבונן באופן רענן אל מי שיושב מולי, לא מתוך ראייה של  "פתולוגיה" אלא של מצב בכאן ועכשיו. וכלי עדין ועמוק שמגשר בין ה"תת מודע" למודע ומגיע מהאדם עצמו, בדרך, בקצב ובשפה המדויקים שלו.

בקליניקה אני שמה לב שיש לי יותר גברים מנשים בשנה האחרונה, וזה משמח אותי שגם הצד הזה נפתח עוד. אני יודעת מה בתהליכים שלי מה מאפשר לזה לקרות, אבל זה כבר יהיה ארוך.. ;)

אם הגעתם עד כאן זה מאד מרגש אותי. תודה שהקשבתן~ם והייתן~ם. אפשר לקרוא עוד ואפילו קצת לראות ולשמוע בעמוד הפייסבוק שלי  https://www.facebook.com/irisgilboa.hitmakdut

ובאתר של התמקדות בתנועה  http://www.focusingmove.co.il/

ׁ(הפוסט עלה לראשונה בקבוצת "קהילת המטפלים" בפייסבוק, 8.1.15)

הפחד הגדול ביותר שלי

לפני חודש התארחתי בתכנית "השמיים הם הגבול", ברדיו החיים הטובים.

 עופר, שאירח  אותי בתכנית, שלח לי שאלון מקדים ובו כמה שאלות.

אחת מהן הייתה "מה הפחד הגדול ביותר שלך".

הלכתי עם השאלה הזו כמה ימים.

שהיתי איתה, חשבתי עליה, התמקדתי בה, ניפיתי תשובות שהרגישו נכונות אבל לא ממש נגעו ,

 לא הרגישו "ה"דבר.. . הסתובבתי עם זה מדי פעם במשך היום, והלכתי לישון עם זה בלילה.

התשובה הגיע לפנות בוקר אחד, כתחושה חמקמקה אך נוכחת שהתבהרה לכדי מילים שהרגישו בדיוק

"זה".

הפחד הכי גדול שלי היה להיות מי שאני .

מי שאני באמת. באמת שלי. מי שאני עם מה שיש בי בכל רגע הווה.

הפחד הזה הופיע לאורך חיי בכל מיני דרכים.  

התחבא מתחת  לביישנות וזהירות, התבטא דרך "מה יחשבו" ו"מה יגידו",

העביר אותי בתוך חששות וחוויות של להיות לא-מובנת, לא-ברורה, לא-מקובלת, שונה,

ושכן בתוך אמונות שאני לא מספיק... משהו. כל פעם משהו אחר.

לפעמים הוא הלך לפני, ופעמים רק ליווה אותי מאחורי או מצדדי.

לפעמים הוא היה בינוני או קטן, או כמו צל מלווה, או צעיף שקוף שמכסה ומגלה.

יכולתי לזהות את הפחד הזה רק כיום, כש"אני" כבר נמצאת.

 ואז הבנתי שהייתה שם מישהי שהתחבאה כל הזמן.

ושלא כמו בסיפורים זה לא השתנה ברגע אחד. וזה גם לא בדיוק שהיא הייתה ורק התחבאה.

הבנתי שהמהות הזו של מי-שאני-באמת-ברגע-זה התגלתה יותר ונוצרה יותר ככל שיכולתי יותר

 להקשיב לעצמי, להיות איתי , לתת לי רשות ומקום, להעיז להוציא את המהות שלי לאור דרך הזהירות והפחד. לאהוב אותה כפי שהיא. כפי שאני.

ולמה אני אומרת שהפחד הזה "היה", האם הוא נעלם?

 יש הרבה זמנים שאני מרגישה שכן. ויש רגעים שהוא מזכיר לי שהוא עדיין שם.

 שמבחינתו יש חלקים שלי שממש, אבל ממש, אי אפשר לתת להם רשות עכשיו

או לאפשר להם נוכחות עם האדם הזה (הזר, או הקרוב אלי ביותר..)

 או ברגע הזה (הרגע שבו זה קורה..).

אבל לרוב אני כבר נוכחת, נמצאת, ויודעת אותי. אני פה.

וכשאני מזמינה אותך "לחולל את תנועת החיים שלך, להשמיע את קולך בעולם",

לזה אני בעצם מתכוונת. להזמנה להקשיב, לעורר, להכיר, להוציא לאור, את מה שחי בך עכשיו. 

איך נעשה זאת?

 דרך הקשבה והזמנה וזיהוי תנועת החיים שלך, דרך הערטילאי ביותר וה-הכי פרקטי.

דרך תהליכי התמקדות, ותנועה למי שמתאים,

ובעיקר בדרך שמתאימה בדיוק למה שיעלה ויגיע מתוכך.

 דרך הקורס שנקרא בדיוק כך ומתחיל עוד מעט

ומיועד למי שלמדו התמקדות, בסיס או הסמכה, ולמי שירצו -

גם מהווה חלק מתכנית ההסמכה בהתמקדות בשילוב תנועה,

 דרך קורס הבסיס הנפלא שיתקיים בקיץ

(יש עוד זמן אך מספר משתתפים מוגבל, כדאי לשריין תאריכים ולהירשם אצלי),

 או דרך תהליך אישי איתי.  

 *כל המילים המודגשות הן קישורים, שכדאי להקליק עליהם לפרטים.

אגב, בסוף עופר לא הספיק לשאול אותי על הפחד הגדול ביותר שלי... .

אבל כן דברנו על התמקדות, ועלי, וגם קצת על תנועה. והייתה גם מוזיקה נפלאה.

אם תרצו לשמוע את התכנית, לחצו על הקישור הזה

סופשבוע חמים ונפלא

איריס

מהי התמקדות בשבילי, ולמה בתנועה.. ?

כשהכרתי את ההתמקדות הרגשתי שמצאתי מקום בשבילי בעולם.

למרות, ואולי דווקא בגלל, שכאדם וכמטפלת כבר חוויתי חלקים ממנה בחיי האישיים והמקצועיים עוד לפני שלמדתי על התמקדות.

באופן אישי ההתמקדות אפשרה לי לקבל חלקים בתוכי שהרגישו מהותיים אבל די בודדים בעולם, ולתת מילים לתחושות בגוף שהיו כל כך חלק ממני.

לברוא מקום לשפה פנימית חדשה - מקבלת, סקרנית, מתבוננת, אוהבת.

 למצוא מקום לרצון, לחלום ולחזון. ומקום לאינטימיות וחיבור לתשוקה בתחומים נרחבים של החיים. 

ולמדתי הרבה דרך התרגול וההעמקה עם הגישה הזו. למדתי לעבד את מה שהחושים שלי קלטו וגם - לא פחות חשוב - לדבר את זה החוצה.

למדתי להקשיב טוב יותר . לזהות ולהעמיק ולהגיד את האמת האישית בלי מעקפים, קודם כל לעצמי.

כמטפלת ומלווה תהליכי משבר ושינוי , גישת ההתמקדות מהווה עבורי חיזוק לנטייה שלי להתבונן באופן רענן אל מי שמולי

ולהשאיר הגדרות וכותרות מקצועיות-קליניות בצד, קרוב או רחוק, אם בכלל.

וגם אישור לתחושותיי שהתשובות והדרך הייחודית נמצאת אצל המטופל/מתמקד שמולי.

למדתי להנגיש ולאפשר עוד יותר את החשיפה של הדרך הייחודית הזו, את הגילויים האישיים והצמיחה.

לעודד את הזיהוי וההכרה ותחושת האחריות והערך של  מה ששלך, כואב ומגדל ומדהים כאחד.

ולמדתי להביא את עצמי, את דרכי, את הכלים שלי, באופן מותאם וקשוב וטבעי.

וכמו כל השנים, במקביל, המשכתי לנוע. לעבוד עם הגוף. לרקוד. להתאמן. לגעת. והיה לי ברור שיש קשר בין כל זה לבין איך שאני מתמקדת.

ובשנים של תהליכים חזקים ומהותיים בחיי, התנועה נכנסה אל תוך ההתמקדות.

ואז הגיעה דרכי אל מי שלומדים ומשתתפים בקורסים ובסדנאות שאני מנחה.

ולמדתי שתנועה ומוזיקה מחברות לחלקים רדומים וראשוניים מאד, שהם אלה שבעצם מניעים אותנו בחיים, הם החלקים שאליהם אנו כמהים.

שתנועה מניעה את התקוע ומעירה את החדש מעצם היותה תנועה, והשילוב שלה עם תהליך התמקדות מביא לגילויים מופלאים.

שהמידע הפנימי גלום בתנועה כמו גם בתחושה המורגשת, ושזו דרך נפלאה וחזקה לתקופות של שינוי, מעבר , חיפוש ודיוק הדרך הייחודית האישית. שהיא ממש חיונית לכאלו שתנועה היא חלק בלתי נפרד מחייהן, ונפלאה גם למי שלא רוקד או עובד עם הגוף.

אחרי שלימדתי כמה קורסים להתמקדות בשילוב של תנועה, והנחיתי די הרבה סדנאות,

אספתי את הידע הזה למה שקראתי בשנה שעברה "קורס העמקה".

כשהתמקדתי לקראת הקורס ההוא הבנתי שהוא קודם כל תהליך, שמהותו היא "לחולל את תנועת החיים שלך, להשמיע את קולך בעולם".

 וכך היה.

נגה יצחקי שהשתתפה בקורס הקודם כתבה:
"מבחינת התהליך האישי זה עשה לי שינוי כ"כ משמעותי שקשה לתאר.
מכיוון שאני לרוב לא זוכרת דברים באופן מובחן הרבה פעמים קשה לי לשייך מה בדיוק השפיע על מה,
אבל לא פעם אני מוצאת את עצמי מופתעת ממשהו חדש שאני מגלה ואז נזכרת שזה בעצם נולד או התגלה בקורס... "

אז עכשיו הגיע שוב הזמן, ואני מזמינה גם אותך

לחולל את תנועת החיים שלך, להשמיע את קולך בעולם.

להצטרף לקבוצה לימודית - תהליכית בה תוכל/י לחקור לעומק כל נושא שתבחרי 

להזמין ולאפשר את הביטוי שלו בחיים 
לקבל ידע חוויתי ומעשי על העבודה עם התמקדות בתנועה 
ועל בניה וליווי של תהליך אישי יצירתי 
ולנוע, לנוע...

כל הפרטים על הקורס כולל ימים, שעות ומחיר נמצאים בקישור הזה 

ואם עוד לא למדת התמקדות כדאי לך לשמור תאריכים לקורס הקיץ (כאן בקישור) ולהצטרף ללמידה החווייתית הזו. בשבילך.

העבודה בקבוצות קטנות המאפשרות מקום ותשומת לב לכל תהליך
להרשמה ולכל שאלה התקשרו אלי 052-2644455
אשמח להיפגש ולצמוח יחד
איריס

מילים ומרווחים (וגם תאריכים)

כשאני חושבת על מה שמניע אותנו להתפתחות, חיפוש, רצון לחדש... עולה לי המילה מרווח. 

זו המילה שהגוף שלי מוצא למה שפעם למדתי לכנות - פער.

הפער בין מה שהיינו רוצים בתחום כלשהו לבין מה שיש, הפער בין הפוטנציאל למימוש, בין התחושה, העמומה לעתים, של מה שעוד אפשרי,

לבין החוויה של מה שקיים כרגע. או כמו שאומרים - בין החלום למציאות, בין הרצוי למצוי.

והפער מרגיש לי כמו משהו שפוער את פיו ואפשר להיבלע בתוכו, משהו בצבע שחור, בור בלי תחתית.

ועם זאת המילה "להסתפק" במה שיש.. מרגישה לי קטנה ומכווצת, ואני שמה לב שהיא תופסת פחות מקום ממה שיש באמת.

ההתמקדות , שהיא עמוד שדרה לכל מה שאני עושה ומתרגלת בחיי האישיים והמקצועיים,

לימדה אותי הרבה על מה שקיים בתוכי, ועל מה שרוצה ונחלם בתוכי, ובעיקר אפשרה לי להתקרב אל עצמי, אל כל החלקים שלי, ו"לצמצם פערים".

 איך? דרך תרגול ויצירה של אווירה פנימית סקרנית, מקבלת ומחזקת, דרך ריפוי כאבים ודפוסים ישנים שחיברו אותי לעבר, 

דרך פיתוח יצירתי של רעיונות, ויכולת לזהות ולהרחיב את חווית הטוב בחיי.

את ההתפתחות הזו ודומות לה אני רואה שוב ושוב אצל חברות/ים לדרך, בקורסים, בקליניקה, בקשר שנשמר בין לבין.

וכך גיליתי שמה שנקרא פעם פער נחווה היום כמרווח. חלל מאפשר שמספר לי שמשהו בתוכי מבקש או רוצה..

משהו שאפשר להכיר אותו, ולהכיר בו, לחקור אותו בסקרנות, להתיידד אתו, להקשיב לו ולספר לו. מקום ליצירה חדשה של עצמי.

אם מעניין אותך להכיר את הגישה הפשוטה והנפלאה הזו של התמקדות, שהיא חיונית, במובן של מביאה חיים, הן במרחב האישי והן במקצועי,

ואם מעניין אותך לחוות את החיבור המרתק שלה לתנועה, יש קורס חדש בקיץ, במתכונת ייחודית ומרוכזת . 

פרטים מלאים על קורס התמקדות בשילוב תנועה אפשר למצוא כאן 

ומי שרוצה לחוות סדנת התמקדות בתנועה עם מוזיקה חיה, אני אנחה שתי סדנאות וגם אשתתף ברב שיח בנושא תבונת הגוף בפסטיבל דרך גוף

שהוא יופי של דרך להתחיל את השנה, יש פרטים על הפסטיבל כאן 

ועל הסדנאות שלי כאן וכרטיסים מוזלים עד 11/9!

מפגשים אישיים - טיפול וליווי בזמן משבר ובתהליכי צמיחה ויצירה ממשיכים בתלמי אלעזר (ליד פרדס-חנה) ואחת לשבוע גם בחוקוק שבגליל.

מי שלמדו התמקדות אצלי או אצל מורים אחרים מוזמנים לסדנה לקראת השנה החדשה ובהמשך השנה לקורס העמקה בשילוב תנועה

שתהיה לנו שנה של מרווחים מזמינים ומפגשים מצמיחים

ואהבה רבה

מחבקת במילים

בכתיבת הבוקר שלי לפני יומיים התגלגל לו  מין סיכום שנה כזה ..

"..מבקשת להודות על התחושות הנעימות

על הגוף שיודע להיזכר, גם כשהוא נוקשה, ולעצמו מוותר,

 להיזכר בתנועה ובמה שעושה לו טוב.

מרגישה להודות על כך שאני כבר לא נופלת לעומק העומקים,

שאני כבר לא מתרסקת לאלף חלקים, גם כשיש התפזרות עוד קיים מרכז

 ויש בי איזה חוסן שהוא איתי וכבר לא זז.

שאני יודעת להירגע, להתבונן ולנשום, 

שיש בי את הפרופורציה בין אתמול, מחר והיום

 שאני יודעת את ערכי, מרגישה אותו. גם אם חלקי.

שבנקודה זו, אחרי תפניות שביקשו אומץ רב, יצירתיות ואמונה

שנבעו מתחושות מיצוי וחיפוש החדש

 וכמיהה אל הידוע-הלא-נודע, אל החלום הנשכח

 אני מתבוננת בכל השדות של חיי ורואה שאני  שלמה. ומרגישה שאשריי.

ואני רוצה לעצור לרגע ולשים יד על הלב ולהתבונן בעצמי,

ובילדה שבתוכי שכבר כמה זמן סומכת עלי ומחייכת אלי ושמחה בה ובי

 ובאישה שאני שמרגישה שנמצאת בשיא פריחתה,

שמותר לה ואפשר לה והיא אהובה ונחשקת ורצויה

 ובקוסמת שבי שיוצרת ומכירה את כוחה.

ואני יודעת שאני כמו שאני ממשיכה לנוע בחיי,

 ויש יום כזה ויום אחר ואתגרים ותהיות, 

וחלקים שקמלים ומביאים לידות חדשות, 

ואני איתם.

אוספת ומגדלת אוצרות."

והבוקר קצת אחרי שהתעוררתי וסרקתי את תחושות הגוף והנפש , (התודעה הגבוהה יותר עוד הייתה קצת רדומה, או לא ממש נחתה) באיזשהו שלב כשהרגשתי שאני "פה",  חלפה בי מחשבה. איזה חיים נפלאים יש לי. וחיבקתי את עצמי, לא חיבוק מנחם, מרפא, מעודד, בודד או משהו.. גם כאלה היו לי בעבר, אלא פשוט חיבוק מהלב.

וזה חלק ממה שנהיה בשנה האחרונה, האפשרות הזו לאהבה פשוטה ועמוקה וחובקת כמעט הכול , וחובקת אותי. אחד הדברים שמצאתי בשנים הרבות של לטפל ולגדל וללוות אחרים ואת עצמי היא שהצמיחה נעשית מתוך איסוף והדהוד והכרה של הטוב שבנו לא פחות מאשר טיפול וריפוי הפצעים שלנו. ואולי היא הטיפול והריפוי של הפצעים שלנו. וככל שגידלתי בעצמי את הקול הפנימי האוהד, המקשיב, המבין, המעודד, כך נוצרה סביבי סביבה כזו, ומה שלא התאים – לא נשאר.

וגיליתי שזה לא מחליף התבוננות נכוחה ונוקבת לעיתים, ולא מפריע להרגיש את כל קשת הרגשות, גם הקשים, ולא מרדים תהליכי יצירה, זה פשוט נעים. אני חושבת שהרבה מהעבודה שלי על עצמי השנה כללה את האפשרות להרגיש שאני כבר ב..שפע/אהבה/נינוחות/קבלה.. ולעשות את כל מה שיש לעשות מתוך זיהוי והרפיה לתוך הידיעה שזה כבר קיים בחיי.

הרי אחרת לא הייתי יודעת לבקש את זה...

  

43 and counting...

43 שנים אני פה ,
מעניין שלא סופרים את 9 החודשים שקדמו לזה, שהם בעלי השפעה חזקה על חיינו. אבל אם ככה אז היה צריך לספור גם גלגולים קודמים וקיומים בממדים מקבילים.. וזה כבר בלגן, אז בואו נאסף רגע לסיכום השנה הזאת, כמיטב המסורת שהתחלתי בשנה שעברה.
בשנה האחרונה סופסוף הפנמתי שאין לי במה להיאחז בכל הקשור להגדרות של עצמי."אני ככה.. ואני ככה..". אפילו טעיתי לכנותן "מודעות עצמית". עד לא מזמן דווקא חשבתי שיש לי סיבות טובות להיאחז בהגדרות.
אחת - אחרי כל כך הרבה זמן שאני חיה עם עצמי, אני בטח מכירה את עצמי מספיק טוב כדי להגדיר את עצמי, נכון?
שתיים - הילדים שלי. אם אדע מי אני אוכל וודאי לספק להם מורשת, עקרונות, הגדרות..? איך אמרה לי חברה טובה השבוע - ילדים הם "לאומנים שמרנים". נכון. מסגרת צריך. אבל הדבר העיקרי שיש לי לתת, או להיות, זה מודל. או במילים אחרות - להיות מי שאני. באמת. וזה מביא אותי לשלוש - אם לא אגדיר את עצמי איך אוכל לדעת מה אני רוצה לשנות בעצמי? טריקי.. לקח לי שנים לתפוס איך אני עובדת על עצמי לפעמים עם העניין של להיות מודעת לעצמי רק כדי להמשיך להרגיש-עוד-לא.. / או להיות כמעט.. בדרך ל.. (יפה/מצליחה/אמא טובה/יצירתית/מקורית..יו ניים איט). עוד קצת אשתנה ואז.
מסתבר שגיל 43 זה זמן טוב להיות כבר. עכשיו. כבר עכשיו - מה? מי?
 ניסיונות להגדיר את עצמי נשמעים ככה:
אני רגישה. לפעמים עד כדי קהות. המחושים/חיישנים שלי מתכווצים ונסגרים כשהם מאד מוצפים באינפורמציה. ולפעמים הם פשוט מתכנסים פנימה כי יש להם מה לעשות שם, בפנים. לחוש אותי. ויש לי אנרגיה בשביל עוד כמה וכמה דברים בעולם חוץ מעצמי- אבל לא בשביל הכל. אז אני מסננת. חיה בבועה, שבתוכה אני רגישה.
שאני עדינה ומתחשבת עד שאני ברורה וחותכת. שאני לרוב מבינה ורואה את האחר ומכילה ויחד עם זה לפעמים אני מגלה פרטים  חדשים בתמונה הגדולה, ומבינה כמה בכל זאת הייתי צרת ראייה  ומרוכזת בעצמי.
שאני לפעמים, יותר ויותר, מסבירה את עצמי מצוין יחד עם זה שאחת מחוויות העולם המרכזיות שלי הייתה להיות -לא -מובנת. שאני מופנמת ויחד עם זה כשאני משתפת זה עד העצם, כי משהו אחר אין לי.
שאני עובדת בחריצות והתמדה בתוך עצמי ומחוץ לי, ויחד עם זה אני משתדלת להרפות ולנוח תוך כדי תנועה, ולשחרר את מה שכבד לי, כי חופשה מאורגנת, בעיקר מעצמי, אינה נראית באופק.
שאני חזקה ואמיצה ממש, המון. ולא פחות מזה נוטה להיות חרדה ומבוהלת. וכבר יש לי כלים ואפשרות פנימית לבחור.
שאני הכי צריכה ואוהבת תנועה ושינוי ולבטא את עצמי בטוטאליות ולהתפתח, ויחד עם זה אני בפחד אימים כשזה קורה, ואני הכי פוחדת ממה שהכי רציתי, והדבר שהכי עוזר לי עם הפחד הזה, זה להעז ולקבוע עובדות בשטח ולפחד אחר כך, תוך כדי תנועה. מה שנקרא "לקפוץ למים". כל פעם מחדש.
שמה שאני חושבת שחושבים עלי כל כך הכביד על דרכי גם כשחשבתי שזה כבר לא מזיז לי. ויחד עם זה אני עושה ממש מה שמתאים לי, ועושה את זה בדרך שלי.
שלמדתי כל כך הרבה גישות ותיאוריות ועם זאת הכי משמעותית עבורי הלמידה מתוך חוויה, וההתנסחות המקורית-האישית שלי ושל מי שמולי, והן הראשונות בתור כשאני מנחה , מטפלת או מלמדת.
שמסגרת עושה לי טוב כל עוד היא חיה, נושמת, גמישה, משתנה ומתחלפת בעיתוי המתאים.
 שמי שאני הכי אוהבת ומשמעותי לי זה מי שאני הכי צריכה לשחרר כדי לגדול.
"את מלאה קונפליקטים" אמרה לי מאבחנת-נומרולוגית מצוינת לפני זמן מה.  ואני לרגע התכווצתי וניסיתי לפתור את זה (כלומר את עצמי) ואז נזכרתי שכבר הרבה שנים אני חיה ולומדת גישות של "גם וגם". כי בשדה של תחושות הגוף יש קיום לאפשרויות מקבילות שנדמות למוח מנוגדות, וכשמתרגמים תחושות לצירופי מילים - הפרדוקס הוא זה שמרחיב את האפשרויות ומצמיח הלאה. ובמציאות שמעבר לאמונות המגבילות יש מקום להיות גם וגם. ואולי זה לא כזה חדש, אם חושבים על המהות של ין ויאנג. אז כשאני לא מנסה להגדיר את עצמי ככזאת או אחרת, אני יכולה לחוות את מה שאני מכנה - לחיות בנוכחות רחבה. שיש בה מקום לכל מה שיש, והשינוי ,המחזורי לעתים, זה הדבר הכי קבוע בה.
כבר היה  שלב בחיי שחשבתי שהכול, או הרוב, או לפחות המסגרת של חיי, כבר מוחלטת וידועה וקבועה ובתוך זה תהיה מכסימום "התפתחות". וזה היה מרגיע וגם מטריד. אז מסתבר שכשאני חיה , נושמת, יוצרת ומלמדת להקשיב פנימה, לזהות תנועה , לחיות אמת פנימית ולאפשר שינוי טבעי... אז אני יכולה כנראה לצפות ל... תנועה.. וגמישות.. ושינוי... . טבעי.
 ודברים משתנים.  וכשנותנים להם להיות זה מרתק ומסקרן ומפתיע. וכן, כמובן, גם מפחיד.
ובתקופה האחרונה משהו נפתח.
שמחה והנאה פשוטה חזרו להן,
והכי הכי מרגיע שאני כבר מבינה - משעמם לא יהיה פה..

* אפשר ליצור-תנועה-אמיתית-בחיים.  בוא/י.  www.focusingmove.co.ilwww.focusingmove.co.il

מתנות מבפנים

סיימתי אתמול סמינר בן 3 ימים בהנחיית רונה שפריר בנושא ליווי תהליכי יצירה במרחב ההתמקדותי.
הסמינר, ראשון משלושה, התמקד בתקופה המורכבת בה אדם חש צורך ודחף לשינוי, לחדש.
גיליתי שהתוואי של מפת הדרכים אותה עברתי ב 3 השנים האחרונות כבר נכתב.
התוואי, לא התוצאה. לא התוצר. 
ויש יותר מתוצר אחד לתהליכי היצירה שלי, לכל התקופה הממושכת הזו בה חקרתי פנים שונות 
של כל מישורי חיי, בה עשיתי תפנית יותר מפעם אחת, 
ועם זאת העמקתי והתמדתי , הנחיתי ולימדתי ובעיקר - התמקדתי.
ההתמקדות, בשונה ממה שהיא נשמעת למי שלא מכיר אותה, אינה מדברת על לכוון למטרה 
בלי לזוז ימינה או שמאלה, אינה קשורה לניפוי של המיותר במובן השכלי של המילה.
ההקשבה דרך ה"תחושה המורגשת" והגישה הייחודית שמביאה איתה ההתמקדות
מאפשרים, בתהליכי שינוי בחיים ולא רק בהם - להכיר ולהיות נוכחים בכל המרחב הפנימי שלנו
ולאפשר שם באופן מאד טבעי ועמוק ומפתיע ויצירתי - גילוי החדש, התמרה ובצעד הבא - יישום, בחיים.
לא מזמן כתבתי משהו על גילוי פנימהחוצה שכזה..:

"אתמול הוא בא לבקר, הכאב.
כשהוא בא עם סיפור אני מקשיבה לו, מנהלת איתו דיאלוג, צוללת איתו ומקשיבה לסודות שהוא מגלה לי. אתמול הוא בא בלי סיפור , רק תחושה. בתהליך התמקדות כאילו לא קשור לכאב, אבל רק כאילו. הגוף תמיד יודע ומביא איתו את הצעד הבא. הפתעות..
והוא לא בא סתם, הכאב. הוא בא איתי אליכם. למפגש שלי איתכם. עם מי שקורא אותי, עם מי שמקשיב לי, שנע איתי. אל תיבהלו. זה לא כאב כזה שמניחים אצל מישהו אחר, זה לא כזה שצריך רחמים או אפילו חמלה. בכלל, הוא שונה ממה שחשבתי. חד וברור ואישי וטבעי.
והיה שם את החלק הבקורתי שלי שהסתכל על הכאב הזה שהתמקם יחד איתי בקדמת הבמה, ואמר "היי.. מה פתאום? אני רוצה להביא איתי קלות ושמחה ועוצמה, לא כאב..?!". אבל הכאב היה שם, והרגיש הרבה תמיכה מבפנים, והביא איתו גלים של רגישות ושל ענווה, מזכיר לי מאיפה אני באה, מספר על המסע, ומתחבר באמפטיה פשוטה לכאבים אחרים.
ולפעמים אני קוראת לנו "אנשי הכאב". אלה ששואלים, שמחפשים, שמהססים לפעמים, שלא לוקחים את החיים ואת עצמם כמובן מאליו. אנשי הכאב. ואתן יודעות מה? ככל שאני אומרת את זה יותר, הכאב כבר לא נשמע לי כמו משהו לא נעים, או רע, או מבייש. הוא פשוט איכות, כמו שאר האיכויות שלנו. והכאב שלי סיפר לי שבשביל זה אני פה. בשביל לגעת כאב לכאב, ולהפוך כאב ליצירה. כי כל מה שמגיע מתוך הקשבה למקום הזה הוא יצירה מתפתחת, מהדהדת, מדוייקת, מתנה.
וזה באמת באמת מה שאני מלמדת. דרך להיות בקשר עם כל המקומות שקיימים בנו ולהפיק דבש גם מהכאב. על זה באמת אני מוכנה להתחייב. לנוע מבפנים עם הכל, כולל כל כאב, צעד גדול קדימה בלי להתבייש. ולגלות, כמו שאני מגלה כל פעם מחדש, שבמקום בו נמצאים הכאבים שלנו, שם נמצאות המתנות שלנו."

בעיקר אני מגלה שהתוצר של תהליכי היצירה שלי הוא בהרבה מובנים - מי שאני. 
ואני שמחה להיווצר מחדש, אחרת בטח הייתי משעממת את עצמי..
והתוצר הוא גם הגילוי והחיבור של ההתמקדות והתנועה, הצלילה והמעוף,
הגוף ככלי למידה וכלי ביטוי של התהליך הפשוט והמופלא הזה. ואמר לי חבר יקר שהתנסה בחוויה
של התמקדות בתנועה 
"זה שילוב גאוני בעיני. לאפשר את התנועה החוצה מהמקום בו התמקדנו... קסם." (תודה, דניאל)

ביולי הקרוב יהיה אפשר לחוות את הלימוד הזה ולקבל, כך אני מאמינה,  מתנה אמיתית לחיים, 
פרטים כאן :www.focusingmove.co.il

*רונה שפריר - http://www.focusingflow.co.il/